<h1>הגהות שערי דורא סימנים ו'—ז'</h1>
<h2>דף קיג.</h2>
חתיכה שלא נמלחה ונפל עליה א)ציר מבשר מלוח או נפלה לתוך ב)ציר ג)יחזור ד)וימליחנה ה)ומותר ו)דאגב דפלטה ציר דידה פלטה נמי ציר הבלוע בה ז)אבל חתיכה ח)שנמלחה ופלטה ט)כל צרכה ונפל עליה ציר או נפלה לתוך הציר אסור הואיל ואינה פולטת ציר שלה שהרי כבר פלטה כל צרכה אינה פולטת ציר הנבלע בה [פירוש בגליון ואסור אפי' לצלי נ"ל ש"ל] [ואם אירע שנמלח בשר ע"ג בשר לא יאכל מן הבשר התחתון עד שתכלה פליטת י)העליון [וגמר פליטתו מעת לעת] ואח"כ הכל מותר] ומיהו רבינו יעקב מתיר כשמלחו בשר לפני שבוע אחת למלוח עתה בשר ולתת עליו יא)דדם משרק שריק ונפיל מעל הבשר כדאמרינן גבי כבדא עילויה בישרא דשרי מהאי טעמא דאפי' מאן דאסר התם משום דאיכא רוב דם בכבדא יב)אבל בשר ע"ג בשר שרי דדם משרק שריק ונפיל (במ"ס אין זה) (ועוד) שהבשר המליח כבר יג)לפני זמן מרובה אעפ"י שכלה דמו מ"מ פולט ציר לעולם ואינו בולע לעולם מן הדם ובדיעבד מותר. יד)אבל אם הבשר הראשון נמלח רק לפני יום אחד הגאונים מתירים אפילו לכתחלה למלוח עליו בשר אחר (בס"א אין זה) (משום דדם משרק שריק ונפל) וגם פעמים שנותנין בגיגית בשר מליח הרבה ונותנין עצים בשולי הגיגית להפסיק בין הבשר ובין הציר הנוטף מן הבשר ולאחר זמן כשמסירין הבשר מן הגיגית מוצאים טו)מקצת החתיכה בתוך הציר אותו מקצת שבתוך הציר פשיטא טז)דאסור ואפי' לית ביה פילי לא סגי בקליפה דמה שהוא בתוך הציר חשוב כמו כבוש בחומץ וכבוש ה"ה כמבושל ומה שלמעלה מן הציר מותר. ומנהג העולם לחתוך מה יז)ששרוי בתוך הציר ומעט יותר כמו יח)שיעור קליפה [ד"ב ד"ל וכן בא"ז] וכל הנותר מותר. ואין לומר שהדם מפעפע למעלה לאסור מה שלמעלה כמו חלב שמפעפע דדם אינו מפעפע. אפי' אם אותו מקצת שבתוך הציר שומן [ד"ו על הגליון פי' חתיכה שמקצת בשר ומקצת חלב] ונעשית נבילה מחמת הדם והיה לנו לומר דשמנונית הנאסר מפעפע כמו חלב כדאמרינן פגה"נ צ"ו גבי גדי שצלאו בחלבו אסיר למיכל מיניה ואפי' מריש אוניה דחלב מפעפע. מ"מ אותו שלמעלה מותר הואיל והדם האוסר את השמנונית אינו מפעפע למעלה. גם השמנונית אין לו כח יותר לאוסרו מאלו היה כולו דם שזהו דבר האוסרו ומזה הטעם כי מולח בשר של היתר שהמלח אסור משום שבלוע מדם הנפלט אמאי אין אותו מלח הוי כמו חתיכת איסור [ס"א כמו תבלין דעבידי לטעמא ד"ו] ויאסור הבשר שטעם המלח הולך בבשר אלא כמו שהדם האוסר את המלח אינו הולך בבשר לפי שהדם אינו מפעפע גם המלח אינו יכול לאסור הבשר יט)לפי שאין כח למלח לאוסרו במקום שדבר שאוסרו אינו יכול לילך לשם. וכן כל דבר שהצריכו חכמים קליפה ולא יותר מחמת שאין האיסור מפעפע למה אין אותה קליפה נעשית נבילה ותאסור עוד קליפה הסמוך לה וכן שניה ושלישית וכן לעולם שלפעמים שהקליפה היא שמינה ואותו שומן הוא מפעפע כ)אלא כיון שהאיסור הנבלע בה אינו הולך יותר אין הקליפה אוסרת דלא יהא טפל חמור מן העיקר. [שערי דורא הלכ' מליחה סימנים ו'—ז']. א)0פרק כ"צ פסחים ע"ד בד"ה כבכ"פ פי' תוס' שמעשים בכל יום שאוסרין בשר שנפל בציר ומלח שנפלט ואין מותר אפילו בצלי. ב)0וכתב מהר"ף הלכות חלב סי' ר"ד מ"מ המולח בשר בכשא"מ הכל אסור אפילו מה שחוץ לציר ואפילו בלא שומן וכן עשה ר"ת מעשה בתרנגולת שנמלחה בכשא"מ ואעפ"י שלא שהתה כדי מליחה אסר אותה כולה ומביא ראי' לדבריו דלא מצינו דמחלק תלמודא גבי כלי שאינו מנוקב בין שהתה כדי מליחה ללא שהתה הגה בסמ"ק סי' ר"ד. ג)0יחזור וימלחנה. הגיה מו"ה זוסמאן מאוסטרייך יחזור וידיחנה וימלחנה דאל"כ יהי' המלח מבליע הציר שעליו בתוכו. ד)0וימלחנה קשה והא מיירי בחתיכה שלא נמלחה ע"כ הגיה מו"ה זוסמאן יחזור וידיחנה וע"ק למה הזכיר ציר למה לא אמר אגב דפליט דם דידיה וי"ל דאיירי בחתיכה שלא נמלחה כ"צ ר"ל שלא שהתה במליחה עד שפלטה כל דמה וכשנפל עליה ציר או נפלה לתוך הציר אפשר שנשטף המלח מן הבשר לכן יחזור וימליחנה ומותר דאגב דפליט ציר כו' ולא אמר הספר אגב דפלט דם משום דכבר פלטה דם ולכן אמר אחר כך אבל חתיכה שנמלחה ופלטה כ"צ כו'. ה)0ומותר נ"ל דאפילו מאן דאסר לעיל בשער ג' סי' ה' גבי חתיכה שנמלחה ולא הודחה מתחלה מודה הכא דמותר אע"ג דלעיל נמי איכ"ל אגב דפלט דם דידיה כו' כמו הכא מ"מ הכא שאני דכשהציר נבלע בו היה המלח חליש שתשש כחו ולא נכנס בכח בבשר לכן יוצא בקל עם הציר השני אבל לעיל בשר שלא הודח ונמלח, המלח כשמצא האיסור על החתיכה עדיין המלח חריף ואכתי לא תשש כחו ולכך הוא מבליע הדם כל כך בכח בבשר שאין שום מלח יכול להוציאו אח"כ כך נ"ל סברת האוסרים הר"ר יעקב שושן עמק. ו)0דאגב דפלטה ציר דידה שמעתי מסתפקין היכא דנפל בציר ולא הודח מתחלה (קודם שנפל לציר ר"י קרעמניץ) ג"כ, אי שרי נמי כשיחזור וידיחנה וימלחנה, ויראה דאסור דכיון דמסקינן לעיל בשער ג' סי' ה' גבי דם בעין שנפל על החתיכה דל"א כבכ"פ אפי' גבי מליחה ולאלתר כש"כ גבי כבוש שהוא כמבושל שהוא חמור יותר מרותח דצלי, ותו הכא הפליטה הוא לאח"ז הבליעה מהרא"י ז"ל. ז)0אבל חתיכה שנמלחה ופלטה כ"צ (כ"י נ"ל דלא קאי זה הגה על הפנים אלא על לשון האשר"י [פג"ה סי' י"ג] שכתב ואעפ"י שמעשים בכל יום שאוסרים בשר ששהה כדי מליחה ונפל בציר ואפי' לצלי וכן אסר ר"ת תרנגולת שנמלחה בכשא"מ, ול"א כבכ"פ דדוקא היכא שנפלט מיד מה שהוא בולע כגון מולייתא אמרינן כבכ"פ אפי' שהה כדי מליחה אבל דבר שנאסר כבר מחמת דבר אחר לא שרינן ליה משום כבכ"פ עכ"ל על זה קאי הגה ודוקא כו') דוקא היכא שפולט מיד מה שהוא בולע אמרי' כבכ"פ ותימא לי מ"ש מאומצא דאסמיק פכ"צ לפי' ריב"א דשרי ע"י צלייה וחתיכה ומליחה אפי' לקדירה אע"ג דכבר בלע ע"י חומץ שפלט דמו וחזר והבליעו ויראה דיש לחלק קצת דשאני הכא גבי (חתיכה) (תרנגולת) שנמלחה (שאוסר ר"ת בהגה) ופלטה כבר כ"צ מעתה אינה פתוחה לפלוט עוד וכיון דבלע איסור שוב אין פליטתה חוזרת אפילו ע"י צלייה (ד"ו ד"ב ד"ל של אח"כ) אבל אומצא דלא פליט לא ע"י מליחה ולא ע"י צלייה שהן עיקר מפליטי הדם חוזר ופולט ע"י צלייה ודמיא לחתיכה שנפלה לציר אם לא נמלחה שיחזור וימלחנה והכי נמי במה שפלטה ע"י חומץ לא חשיב עיקר פליטה וכאלו לא נמלחה הוא (אם כן) (בס"א אי נמי) יש לדמותו להא דאמרינן דנבלע ע"י כ"ש (שער ב' הגש"ד ד"ה בשר תפל) חוזר ויוצא ע"י מליחה או ע"י צלייה ונהגו עלמא לאסור אפי' בצלי היכא דנמלח בכשא"מ או נפלה לתוך הציר לאחר שפלטה כבר כ"צ מהרא"י ז"ל. ח)0שנמלחה כו' (בכ"י לייפציג בשם אמרכ"ל) מעשה בבשר שנמלח ומצאו בחתיכה רחבה ציר הרבה כי נכפלה החתיכה והתירוה מאחר שפולט כל שעה שהרי כשמולחין בשר הרבה ביחד נדבק ציר בכל החתיכות ומותרת דרב ששת מלח גרמא גרמא חולין קי"ג עד אלא ל"ש ומותר אבל חתיכות שנוגעות לציר התחתון שאין מקום לפלוט עוד אסור רוקח ססי' תי"ח ובשם ר"ת ורשב"ם. ט)0ופלטה כל צרכה. ואם גמרה כל פליטתה מציר ומדם ואח"כ נפלה לתוך הציר לפי שעה שלא נישרה שם יום או לילה אין בידי לאסור רק כ"ק שמשון בר אברהם מתשובת מהר"ח סי' קע"ח שם בשם ר' יצחק בר אברהם (כ"י אבל זה לשון הרא"ש בכה"ב סי' מ"ט דין מליחה בכשא"מ שיעור כבישה הוי כאלו נתנו על האור כדי להרתיח ויתחיל לבשל אם נכבש בתוך הציר כשיעור הזה אסור כל מה שבציר ופחות משיעור זה לא נאסר אלא כ"ק כדין מליח ה"ה כרותח עכ"ל ואעפ"י שאנו נוהגים כר"ת ולא כהרא"ש גבי כשא"מ ואסרינן מיד ואפי' אין בו ציר (ס"א שיעור [הי' כתוב ואעפ"י שלא שהה כשיעור]) היינו משום טעם דידיה דר"ת שמחלק בין כשא"מ לבשר שנפל לתוך הציר אבל הרא"ש דמדמהו לבשר שנפל בציר וכתב שיעור זה מי יימר דפליגי עליה והלא בכל דוכתא אזלינן בתריה ע"כ הגה). כ"י קאמברידגע ציר שנטף על גבי קרקע ועדיין הקרקע לחה ונפל חתיכת בשר על אותו מקום הלח צ"ע דשמא הציר עומד ליבלע בקרקע ודומה לכלי מנוקב דאגב דאזלי לא בלע או שמא אין הקרקע ככלי מנוקב ונאסר הבשר מנימוקי פרש"י ז"ל עכ"ל. י)0מצאתי בסמ"ק סי' ר"ה ועוד אמר ר' יצחק בר שמואל אפילו נסתמה חתיכה ראשונה מלפלוט דם מ"מ פתוחה היא לפלוט ציר יום או יומים ומתוך שטורחת לפלוט לא בלעה או אפילו בלעה כבולעה כך פולטה ומיהו אסור לאכול מן התחתונה עד שתכלה פליטת העליונה עכ"ל ומיהו במרדכי כתב בשם ר"ת דמתיר בשריק לחודיה אע"פ דאינו פולט לא דם ולא ציר ע"כ הגה ד"ק. יא)0ד"ק הר"ז אומר דמשו"ה מתיר ר"ת משום דיש חילוק דמשרק שריק ואכתי קשה מ"ש מדם שנפל על גבי בשר רותח שער ג' דאסור דהא מליח נמי כרותח כדאיתא בשער ז', ותירץ הר"י דהכא לא הוי דם גמור מה שיוצא על ידי מליחה מן הבשר שמולח עתה ואינו אלא דם פליטה אבל התם דם ממש בעין לכן הוא אסור, וגם מליח כרותח דקאמר ע"כ אינו ממש כרותח לכל דבר מדלא הוי כרותח מדאורייתא אף להקל. יב)0אבל בשר ע"ג בשר מעשים בכל יום שמולחין כו' ועוד אומר ר"י דכי אפי' נסתמה חתיכה ראשונה מלפלוט דם מ"מ פתוחה לפלוט ציר יום או יומים ובתוך כך הדם שהוא בולע פולט ולא כר"ת שהי' מתיר אפי' כששהה בשר יותר משבוע אחר מליחה שכבר נסתם כל פליטתה, לתת עליו בשר שמלח עתה מטעם דדמא משרק שריק שהרי יש גומות בבשר שמעכבות מלשרוק ומתמלאות ציר אדום הגה"מ פ"ו ממ"א ס"ק ס'. תשובת רשב"ם ששאל אותו ר"י בר שמואל בן אחותו הובא בא"ז תע"ב תע"ו ובהרא"ש כה"ב סי' ל"ז בקצרה ובכ"י הרבה עצמו מספר, על בשר שנמלח ולאחר ג"י נמצא בבשר מן החתיכות גומא מלאה ציר, היום רד מאוד וע"ש הוא נראה בעיני מאחר שמלח הבשר ע"ג כלי מנוקב או כעין כלי מנוקב שיש עצים והפסקה בשולי הגיגית לבשר כשיעור, אעפ"י שנמצא ציר בין החתיכות מותר שלא הטריחו חכמים יותר מדם האברים שנבלע באברים שהוא מדבריהם שאל"כ אין לך בשר שמותר לעולם שבכל החתיכות יש לחלוחית ואפ"ה לא אסרינן להו הואיל ונמלחו כתק"ח ואין לנו לעשות דבריהם לשיעורין מה לי ציר הרבה מה לי ציר מועט של חתיכה כיון שנמלח בכלי מנוקב שאין התחתון נוגע בשולי החתיכה התחתונה שהרי יש אויר בנתיים וראי' מכה"ב ר"ש מלח גרמא גרמא כו' אלא ל"ש ומותר ואע"ג דפליט האי ובלע התחתון לא הטריחו חכמים יותר מדאי הואיל וביחד נמלחו אף הציר הנמצא בין חתיכה לחתיכה יש לנו לומר לעולם בולעות והולכות ופולטות מזאת לזאת ומותר וגם נאמר לי בשם רש"י נ"ע שהי' נוהג היתר בדבר, אפס הנוגע בציר התחתון שאין לו מקום לפלוט עוד אסור, ועוד מצאתי כן בשם ר"י בר שמואל, ועוד י"ל דכ"ז דהבשר העליון היה פולט דמו היתה החתיכה שנמצאת עליה ציר בולעת הדם שנופל עליה ופולטתו עם צירה ודמה של עצמה שאפי' בשעה שפולט הבשר את דמו וצירו בולע הוא דם אחרת ופולט בפליטתו ונמצא שלא היה הציר שבגומא אלא דם מועט כעין אותה שנמלחה עליו שאין בו כח איסור לאסור הבשר ואעפ"י שפרש"י גבי דגים ועופות שבשעה שהבשר פולט אינו בולע לפי שטרוד לפלוט יכול להיות בכשא"מ נבלע בבשר הדם שיצא על ידי מלח כיון שנשתהה הבשר בכלי ונאסר ע"י הדם אין להתירה ע"י שיסירוה משם ויתנהו בכלי מנוקב ויפלוט שם עם צירו דם שבלע כי מאחר שיש שם דם בכשא"מ שנבלע בו בבשר, ובשעה שאין הבשר בולעת (א"ה נ"ל להגיה פולטת) אינה יכולה לפלוט הדם שבלע שהרי שוכב בתוך הדם שפלט שוב לא הועיל לו פליטתו שיפלוט כשיוסר משם [דהיינו דהבליעה והפליטה אינם באים כאחד] ולפי"ז נראה לאסור חתיכות בשר תפל שתחת בשר מליח בשעה שהבשר מליח פולט דם אם הוא באותו ענין שאין לומר משרק שריק כגון שיש גומא ולא שריק אלא הדם מתאסף ומתעכב, וכתב רבינו אליעזר ממיץ חתיכות שיש להן בית קיבול כגון צלעות עז וכבש שאעפ"י שאין לומר בהן דם משרק שריק שהרי א"א שלא יעמוד דם בקיבולו אעפי"כ מותר למלוח כמה חתיכות זע"ז אחרי שלא ימתין מן המליחות שיעור פליטה כי כל שעה בלעה הראשונה מן האחרונה ולא נסתמו נקבי הבשר וכבכ"פ כדאמרי' בכ"צ מולייתא שרי כבכ"פ והיי"ט דאמרינן בכה"ב ר"ש מלח גרמא כו'. אלא ל"ש פי' דכלהו שרי דכבכ"פ ולא כרבותינו שפירשו ההיתר בדבר משום דטרוד לפלוט ולא בלע דלפי"ז הטעם אם יש בית קיבול לחתיכה לא שרי, והא ליתא דהא מולייתא שרינן כלומר ושם יש בית קיבול ושני הטעמים אמת להתיר דהיכא דליכ"ל כבכ"פ כמו בשר לאחר פליטתו איכ"ל דמא משרק שריק וכגון שאין לחתיכה בית קיבול ובמקום דליכא למימר משרק שריק יש להתיר מטעם כבכ"פ כגון בשר קודם פליטתו ויש בה גומא ובית קיבול שרינן לה מידי דהוה אמולייתא, וטעמא דטריד לפלוט לא בלע לא מצינו בכל התלמוד הלכך אחרי שהבשר בולע אף בשעת פליטתו צריך לזהר המולח חתיכות גדולות שיש להן בית קיבול כגון דפנות איל או כבש שהדם מתאסף בהן שהרי חתיכה עליונה שהתה כדי שיעור צלייה וכן כל אחת ואחת בפליטת דמה ופליטת טפה אחרונה שבחתיכה עליונה שהיא יוצאה בסוף שיעור צלייתה עוברת דרך שאר החתיכות שאין להם מוצא, ומטעם אותה בליעת טפה צריכין להשהות כל אחת כפליטת אותה טפה שיעור צלייה שלא מצינו חילוק בפליטת דם מועט לפליטת דם מרובה שבכלן צריכין להיות בשווה הלכך אותה טפה מצרכת שהייה לכל בולעיה שיעור צלייה עכ"ל. יג)0לפני זמן מרובה. וזה לשון א"ז תס"ט בשר או גבינה שיש זמן מרובה קצת שנמלחו ועדיין הם לחים ויש מהם לחלוחית במלח וציר שעליהם יש לחשבו כרותח לענין דברים שיפלו עליהם והאריך בפכ"ה אבל בתוס' ואשר"י בפכ"ה סוגי' דדגים ועופות חולין קי"ג וכן בסמ"ג קל"ז כתב לחד תירוצא דהמלח לאחר שהפליט הבשר כל דמו עד גמר פליטה דהיינו שיעור מליחה לקדירה מאז פסק כח המלח והציר שהמלח נתמחה בו ואינו חשוב עוד כרותח מחמת אותו מלח והציר ומותר, ול"ד להאי בר גוזלא שנפל לכדא דכמכא חולין קי"ב דאמרינן אי הוי הכותח אינו נאכל מחמת מולחו הי' אסור אע"ג שהכותח הי' נמלח מימים רבים דשאני התם שלא הפליט המלח שום דבר לא פסק כחו כך הוא לשון סמ"ג קל"ז. וכ"כ המרדכי תשכ"ד דהא דאמרינן מליח ה"ה כרותח היי"ד בעוד שהמלח בכחו אבל לאחר שנמלח ונתמחה מכח הדם שמשך לחוץ פסק כחו והו"ל כצונן. מכאן יש להוכיח דלהאי תירוצא גם הבשר עצמו לאחר גמר פליטתו לא חשוב כרותח אעפ"י שהמלח עדיין לח עליו ודלא כא"ז הנ"ל וכמשמעות דשערים (לקמן סי' כ"ב) [ד"ב ד"ו ולא תידוק] [ד"ל ולא תימא] דוקא המלח והציר לפי שהפליטו ופלטו אבל גוף הבשר חשיב טפי רותח עד שיתייבש דאם כן לא הוה קשה מידי מכותח אפילו אי הוה פולט הכותח ופסק כח המלח מ"מ גוף הכותח הי' רותח והי' נבלע בגוזל, ואין נראה לחלק בין דבר יבש ובין דבר לח בהך מלתא, ועוד (ד"ו ש"ח. מציר הנמצא בגומות בין חתיכה לחתיכה לאחר גמר פליטת הבשר) (ד"ו שכ"ד. מיניה וביה) יש להוכיח דלהך תי' הי' קשה אמאי לא אמרינן שהדם שבתוך המלח מתמחה בציר וחוזר ונבלע בבשר לאחר גמר פליטת הבשר, ומתרץ דאין המלח והציר חשוב רותח אחר פליטת הבשר והשתא אי הבשר עצמו חשוב עדיין רותח אמאי אינו בולע ממיחוי המלח שבציר דהא קיימ"ל לחלוחית טמא אפי' אם הוא תפל לגמרי אם המליח מצאו אצלו בולעו ואסור ולפי"ז יראה שבשעת הדחק כו' יש לסמוך אהך תירוץ להתיר וגם היכא דאיכא בלא"ה צד להתיר אע"ג דבההוא צד לאו כהלכתא הוא כולי האי, ומ"מ המחמיר אפי' בכה"ג תע"ב, דהא בבשר ששהה כבר שיעור מליחה והושם בקערה או בגיגית ונמצא שם ציר שהתירו רש"י [א"ה בשער ז' סי' י"ד] וכ' התוס' שאנץ שכבר נהגו העם לאסור ואותה סברא שייכא נמי בהך שריותא דכתבינן ואף על גב דבסמ"ג משמע דחילוק יש בין הני תרי מילי דאשריותא דידן כ' דטעם הגון הוא ואאידך כתב שאין להקל בה שכבר נהגו לאסור מ"מ משמע נמי התם דחדא באידך מישך שייכא ובסמ"ק כתב בהדיא דחד טעמא הוא [ד"ל. וכ"כ בשם המרדכי בשו"ת ריב"א דחשיב רותח אפי' אחר שיעור מליחה מהרא"י ז"ל (א"ה לא נמצא במרדכי בשם תשובת ריב"א ואולי כצ"ל דבסמ"ק כתב בשם ריב"א אף דאין לאותו ציר דין דם מליח אבל יש לו דין בשר מליח לאסור גבינות של חלב כו' הובא בהגהות שער ז' ד"ה והר"ז כו')]. יד)0אבל אם הבשר הראשון נמלח רק לפני יום אחד כו' ובסה"ת סי' ס"ה כ' בשם ר"י רבו שהחתיכה פתוחה לפלוט ציר יום או יומים, אבל אחר יום או יומים אסור הכי נהוג כי כן כתבו רוב הגאונים ואפילו בדיעבד יש לאסור דהא עינינו רואות שמתייבשות החתיכות שנמלחו לפני זמן מרובה, וא"ת משרק שריק כיון דאיכא גומות לא שריק, כי כן כ' התוס' קי"ב ע"ב. ורוב החיבורים כ' דמעשים בכל יום שמתירין כשנמצא גומות אלמא רגילות הוא למצוא וקשה לזהר בדבר, ומה שכתבו דמעשים בכל יום שמתירין אפרש התם יפה בכמה גוונא דלא שייך הכא מהרא"י ז"ל. טו)0חתיכה בשר שנפלה מקצתה בציר ומקצתה חוץ לציר חותך מה שנפל לציר ומה שחוץ לציר מותר. וכדי קליפה גם ממה שחוץ לציר צריך לחתוך עם מה שבציר, והשאר מותר א"ז בגה"נ תנ"ג מסה"ת נ"ב. טז)0ד"ק שבתוך הציר פשיטא דאסור. קשה הא אמרינן לעיל ריש סי' אגב דפליט ציר כו' י"ל דלעיל מיירי דנפלה ומיד לקחוה משם והכא שהה, ועוד נ"ל דלעיל איירי בבשר שלא נמלח והכא בנמלח כבר (ושהה כבר שיעור מליחה או"ה בשער ו' דין כ' תו"ח כלל ז' דין ב') וזהו באשר"י ע"כ. יז)0נראה דאם נתערב אפי' ציר גמור בהרבה מים דלא חשוב עוד רותח אפי' אין במים ס' דכיון שאותו ציר מעורב בהרבה מים לא הוי רותח ולא חשיב כציר באפי' נפשי' ליחשב כרותח וליחשיב אינו נאכל מחמת מולחו ואע"ג שקלטו המים הללו הרבה טעם דציר עכ"ל, וכן משמע בהדיא בס' א"ז תע"ב וז"ל אם נפלה חתיכת בשר שלא נמלחה בגיגית שיש שם הרבה מים שרחצו בהם בשר שאינו מלוח ושוב מלחו ע"ג אותו גיגית (כל) תשעה או עשרה חתיכות בשר וזלפה פליטת ציר לאותו מים דהיתר גמור הוא עכ"ל סא"ז פכה"ב. (ד"ק) הגה באשר"י סי' מ"ט מא"ז תע"ו ע"ש אם נתערב בשר מלוח שלא שהה עדיין כדי מליחה ופליטה עם בשר שאינו מלוח מולחו ומותר הרי הוא מה שבלע פולט עכ"ל וצ"ל דהבשר שאינו מלוח הודח כבר מן הדם דאל"כ כח המלח הי' מבליע הדם בבשר שעליו כדאיתא בשער ג' חתיכה שלא הודחה ונמלחה כו' ומה תקנתיה לבשר שאינו מלוח יחזור וימלחנה כדי שיפלוט מה שבתוכו ע"י מליחה וכך יפלוט מה שנבלע בו ע"י מליחה דאם לא כן אין תקנה לחתיכה גדולה כשמולחין אותה מצד אחד פולטת ויחזור ונבלע מצד אחר שלא נמלח עדיין ולא יהי' לו תקנה אלא כדאמרינן. ומכח זה נזהרים העולם שלא להשים בשר שלא הודח מן המלח על השלחן כי שמא ישימו באותו מקום בשר שלא הודח (בראשונה) והמלח יהי' מבליע הדם. (ד"ק) ואם נתערב בשר מליח עם בשר שאינו מליח כגון ששכחו שהאחד נמלח ושרו אותן במים יחד להדיח הדם מאותו שלא נמלח, יש להסתפק כי שמא אחר שנשרה גם המלח במים אז נח ג"כ מפליטתו. ואין שייך לומר יותר ציר פולט לעולם כיון שהודח מעליו הציר וזהו ספק איסורו משום שבלע מן הדם אשר פלט הבשר שאינו מליח במים והמים מכניסין ומבליעין בבשר שנמלח כבר, ואומר מהר"י מותר דהא כשמולחין אותה פעם ב' אז שייך לומר ציר פולט לעולם והרב רבינו יונה אסר משום דדם שנתמחה מאותו שאינו מליח הוי כמו דם בעין ולא הוי דם כמו פלוטה וגם אין במים ששים כנגד אותו דם ואם כן אותו שמלוח בולע מבשר שאינו מלוח ושמא בולע יותר מבשר ששהה במים מעת לעת, ונראה דאותו שאינו מליח מותר על ידי הדחה ומליחה לדברי הכל דו"ק ע"כ הגה. מעשה היה שנמלחו ב' פרות לייבשן והושמו בגיגית על עצים והי' דלף מים ירד עליהם עד שהי' הציר והדם ומי גשמים צפין ע"ג הבשר פרה התחתונה ולפי שהיו החתיכות התחתונות מדובקות יחד לא יכלו המים לירד למטה ושאלו מה משפטן, והשיב ריב"ק דודאי אם לא היו גשמים היו החתיכות התחתונות המונחות בדם אסורות כי דם איברים שיצא לחוץ אסור ונמצא התחתונות חוזרות ובולעות הדם ונאסרו. אבל הכא דרבו עליהם מי גשמים ובטל (כ"י וויען נתבטל) הדם בציר היוצא ממנו דהתירא [דריב"ק סובר כרש"י דציר מוהל הוא] ובמי הגשמים ואפי' אם היו מי גשמים מועטין ספד"ר הוא דהא דקאמרינן דם אברים דאורייתא ה"מ היכא דלא מלחו אבל מלחו איסור דרבנן הוא דאמר זעירי מנחות כ"ב דם שמלחו אינו עובר עליו וטעמא לפי שאינו ראוי להקרבה ע"ג המזבח ומאחר שמה שצף עליו ספק מים ספק דם סד"ר לקולא (עכ"ל כ"י וויען) כדאמרינן פ"ק דביצה סד"ר לקולא רוקח מרדכי פגה"נ תרע"ג [א"ה וברוקח שלנו לא מצאתי]. יח)0בי"ד סי' כ"ב וק"ה כתב דשיעור נטילה הוי כעובי רוחב אצבע. יט)0לפי שאין כח למלח כו'. פירוש מלח הוא מותר אלא הדם אוסרו כו' אבל חלב הוא גוף האיסור. כ)0אלא כיון שאיסור הנבלע בה אינו הולך יותר כו'. ורבינו שמואל מאיבר"א אמר דטעמא איכא משום הא דאמרינן דחנ"נ היינו מדרבנן וגם יש פוסקים שרצו לומר דאין חנ"נ אלא בבב"ח א"כ הם אומרים והם אומרים. הם אומרים שתעשה נבילה והם אומרים שלא תעשה נבילה לאסור במקום שהאיסור האוסר אינו יכול לילך לשם עכ"ל.
